פסק-דין בתיק עת"א 21143-09-11

ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.         המשיב 2 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר חמישי בן 18 חודשים בגין עבירות של סחר בנשק, הסתייעות ברכב לביצוע פשע וקשירת קשר לביצוע פשע. וועדת השחרורים (היא המשיבה 1, להלן: "הוועדה") נענתה לבקשתו של המשיב לשחרור על תנאי, ומכאן עתירת היועמ"ש שבפנינו.

2.         הוועדה סברה, כי המידע השלילי שהוגש מטעם מטא"ר על המשיב מהימנותו אינה רבה; כי דו"ח העו"ס בעניינו של המשיב הינו, בעיקרו, חיובי ומדגיש את השינוי שחל בו מאז מאסרו; כי ניתן ללמוד על השינוי שחל במשיב לאור העובדה, שהוא משמש כאסיר תומך ובדיקות השתן שהוא נותן נקיות; וכי למרות שלא עבר הליך טיפולי בין כותלי הכלא, " מתקיימת אלטרנטיבה מתאימה בדמות תוכנית טיפולית פרטית הכוללת מפגש שבועי וכן תעסוקה", בהתאם לחוות הדעת הפרטית שהגיש המשיב מטעם העו"ס חיה היכל. לכן, הורתה הוועדה על שחרורו של המשיב בתנאי שישהה בתנאי "מעצר בית לילי"; חתימה בתחנת משטרה פעם בשבוע; השתתפות בתוכנית הטיפולית של חיה היכל (שיחה שבועית במשרדה), אשר תמציא דו"ח לוועדה על המשיב; יציאה לעבודה ותנאים נוספים.

3.         לעמדת היועמ"ש החלטת הוועדה אינה סבירה ואין מקום לשחרר את המשיב, אשר טרם החל בהליך טיפולי, בכל תנאי; ואילו לטענת ב"כ המשיב, החלטת הוועדה סבירה ולוקחת בחשבון את כל הפרמטרים הרלבנטיים, כגון - השינוי שחל במשיב, מצבו הרפואי, התנהגותו הטובה בין כותלי הכלא, כאשר הוועדה התייחסה גם למשקל המידעים שהוגשו אודותיו. לעמדת ב"כ המשיב, המבקשת לא הצביעה על טעות של הוועדה, אשר תצדיק התערבות במסקנותיה, ובכל מקרה יש להעניק למשיב את ההזדמנות שניתנה לו מטעם הוועדה.

4.         סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א - 2001 (להלן: "החוק") קובע, כי:

"אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור" (ההדגשות שלי - ר.י.כ.). 

מכאן, שאין לאסיר זכות קנויה לשחרור על-תנאי " מנשיאת יתרת תקופת המאסר" ועליו מוטל הנטל לשכנע, כי הוא ראוי לשחרור על תנאי בשל שני התנאים המצטברים שבסעיף: כי ראוי הוא לשחרור מוקדם וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. התנאי הראשון מדגיש את ההיבט האישי הנוגע לאסיר, ובכלל זה התנהגותו בכלא ונכונותו להשתקם ולהיטיב את דרכיו; התנאי השני נותן משקל לאינטרס הציבורי הכללי ונועד להבטיח, כי שחרורו המוקדם של האסיר לא יסכן את שלום הציבור. בגדרה של מסגרת שיקולים זו, מתווה החוק שורה של שיקולים פרטניים שעל הוועדה לשקול, אחד לאחד, בבואה להכריע בשאלת התאמתו של אסיר לשחרור על תנאי.נבסעיף 9 לחוק נקבע, כי על הוועדה לשקול, בין השאר, את אופי העבירה שעבר האסיר ואורך תקופת המאסר שנגזר עליו, הרשעותיו הקודמות של האסיר והרקע להן, החלטות קודמות בעניינו, לרבות ביטול שחרורו על תנאי, התנהגותו במהלך המאסר, חוות דעת על האסיר מטעם הגורמים המוסמכים השונים, ונתונים אישיים נוספים הנוגעים אליו. השיקולים המנויים בסעיף 9 אינם בבחינת רשימה סגורה, ועל הוועדה לשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם (רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים, פד"י נח(2) 326, 331-2; רע"ב 6803/04, אנג'ל נ' בית המשפט המחוזי בת"א פד"י נט(2) 176; בג"צ 89/01 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים פד"י נה(2) 838, רע"ב 1942/05 מוחמד אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה מיום 16/06/05).

בשוקלה את מגוון השיקולים האמורים, אמורה ועדת השחרורים לאזן באורח ראוי בין ההיבט האישי לבין ההיבט הציבורי הכללי, בין משקל נסיבותיו האישיות של האסיר לבין עניינו של הציבור להבטיח מפני הישנות עבירות והפרות חוק.

5.         במקרה שבפנינו, משקלם המצטבר של הנתונים הרלבנטיים השונים מביא למסקנה, כי החלטת הוועדה, אשר הורתה על שחרורו של המשיב, חרגה ממיתחם הסבירות, ולכן אינה יכולה לעמוד. לא רק שהוועדה טעתה בהערכת הנתונים שעמדו בפניה, אלא שאופי העבירות נשוא המאסר הנוכחי, עברו הפלילי המכביד, כאשר כבר שוחרר פעמיים על תנאי ואף הופקע רישיונו, התנהגותו השלילית בכלא ודו"ח העובדת הסוציאלית - כל אלה, בשילובם יחדיו, שוללים את האפשרות לשחרר את המשיב שחרור על תנאי ומחייבים התערבות בהחלטת הוועדה.

6.         אשר למידע החסוי שהציג המבקש בפני הוועדה, סברה הוועדה, כי מדובר במידע שאינו מהעת האחרונה וכי אמינותו אינה גבוהה. אלא, שהמידע האחרון (שהוצג גם בפנינו) הינו מחודש ינואר 2011, ועניינו תקיפת אסיר (כפי שגם נמסר למשיב ונכתב בעתירה), כאשר המידע מאומת מיותר מגורם אחד. לכן, לא ניתן לומר, כי המידע ישן וכי אמינותו אינה גבוהה, ונדמה כי הוועדה טעתה במסקנותיה בעניין זה.

יצויין, כי מידע אחרון זה מאומת גם במידע הנוסף, קודם יותר, שאף הוא הוצג בפני הוועדה (ובפנינו), ובין הידיעות השונות שהוצגו, יש גם ידיעות בעלות מהימנות גבוהה, ואשר אף הן מציינות התנהגות שלילית של המשיב.

מכאן, שהתנהגותו של המשיב בכלא אינה חיובית, התנהגות שאינה תואמת כלל ועיקר את הקביעה החד משמעית, אשר הביאה לשחרורו על תנאי, כי שינה את דפוסי התנהגותו במהלך מאסרו.

7.         גם מסקנת הוועדה באשר לדו"ח העו"ס, כאילו אך מדובר בדו"ח חיובי, מוטעית, ואינה לוקחת בחשבון את המסקנה של העו"ס עצמה מהאינפורמציה שמסרה בדו"ח ובמיוחד מתעלמת מההמלצה הסופית של העו"ס.

מדו"ח העו"ס עולה, כי המשיב יליד 1976, נשוי בשלישית ואב לשני ילדים. הוא החל להשתמש בחשיש בהיותו כבן 14 ובשנים האחרונות החל להשתמש בסם מסוג קריסטל באופן לא רציף. לדבריו, מזה כשנתיים אינו משתמש יותר בסמים. בכלא, במאסרו האחרון נשוא הדיון, הוא משמש כאסיר תומך לאסירי השגחה ומשתף פעולה עם העו"ס באופן עקבי ובדיקות השתן שנתן היו נקיות.

וכך מציינת העו"ס בעניינו של המשיב:

"האסיר מביע מוטיבציה מילולית לשיקום ולשינוי אורחות חייו, כאשר לדבריו מעוניין ללמוד לחיות בדרך חיים נורמטיבית תוך שהוא שומר על רציפות תעסוקתית.

ההתרשמות הינה מאסיר רצידיביסט מעורה באורח חיים עברייני זה שנים רבות. מגלה תובנה ראשונית למצבו, ומסוגל להצביע על מקומות בעייתים באישיותו, ולהתרשמותנו מסוגל להפיק תועלת בטיפול. נראה, כי בשונה ממאסרים קודמים, מגלה עייפות מאורח חייו ומעוניין לשנות מציאות זו. ניכר כי זקוק לטיפול במסגרת בעלת גבולות ברורים לצורך שינוי אורחות חייו" (ההדגשות אינן במקור - ר.י.כ.) .

מתוך האמור לעיל, אכן, נדמה כי המשיב מעוניין לשנות את אורחותיו והוא אף משתף פעולה לראשונה עם העו"ס בכיוון זה, אולם הוא רק בשלבים הראשוניים של התובנה למצבו ורק מסגרת הדוקה (" בעלת גבולות ברורים") תוכל לסייע לו לצורך ביצוע השינוי בחייו. בכלא, לא עבר המשיב הליך טיפולי, אם כי מדבריו בפני הוועדה, החל להשתתף בסדנה של אלימות כללית, סדנה אשר אמורה להימשך 3 חודשים וכוללת 12 מפגשים, מתוכם השתתף בשני מפגשים בלבד. הוא מעוניין ללמוד דרך חיים חדשה, אך טרם החל בכך ובוודאי שטרם הפנים אורח חיים שאינו שולי, בהעדר טיפול בכיוון זה. אכן, בכלא משמש המשיב כאסיר תומך ומסייע לאחרים, אך גם לדעת העו"ס עליו לקבל טיפול כדי לעשות את השינוי באורחות חייו.

אמנם, הוגשה בעניינו של העותר תוכנית שיקום מטעם חיה היכל, אלא שהתוכנית שהומלץ עליה אינה כוללת מסגרת בעלת גבולות ברורים, אלא תעסוקה בחנות פיצוחים ושיחה פעם בשבוע. תוכנית שיקום זו אינה עונה על ההמלצות של העו"ס.